מהי תקשורת מחשבים?

כאשר מדברים על תקשורת מחשבים, על פי רוב הכוונה היא לרשת של מחשבים המשמשת להעברת נתונים בין המחשבים, להבדיל ממצב שבו הנתונים מועברים בצורה פיזית בין המחשבים, שלא באמצעות רשת המחשבים, על ידי אמצעי אחסון חיצוניים דוגמת כרטיס זכרון נייד (זכרון USB), הארד דיסק חיצוני, תקליטור סידי רום או די.וי.די וכדומה. רשת זו מאפשרת בעצם למחשבים "להתקשר" האחד אל השני, ולכן השם העממי של רשת זו הוא תקשורת מחשבים.

נוהגים לחלק את רשתות המחשבים ל-2 סוגים של רשתות. הרשת האחת היא רשת מבוססת שרת לקוח (קליינט – סרבר). בסוג רשת זה קיים מחשב מרכזי הנקרא שרת, ואליו מתחברים מחשבים הנקראים לקוחות. בעבר מחשב השרת הכיל את מערכת ההפעלה, את התוכנות ואת יכולת העיבוד, ואילו הלקוח היה נקרא תחנת עבודה, או מסוף, ואפילו "מסוף טיפש", כיוון שלא היה לו את יכולת העיבוד העצמאית – את יכולת "החשיבה" של המחשב. כיום כל תחנות העבודה כוללות מערכת הפעלה ועל כן אינן נקראות יותר מסוף או תחנת עבודה, כי אם לקוח. רשתות תקשורת מחשבים מסוג זה יכולות להכיל יותר מאשר מחשב שרת אחד, אולם במקרה זה כל שרת יספק שירות מסויים לכל רשת המחשבים, דוגמת – שרת קבצים עליו מאוחסנים הקבצים, שרת דואר עליו מאוחסנים קבצי הדואר האלקטרוני וחשבונות הדואר, שרת הדפסה וכדומה.

סוג שני של תקשורת מחשבים מבוססת רשת היא רשת קצה לקצה, הנקראת גם פיר טו פיר (Peer to Peer). ברשת מסוג זה אין מחשב שתפקידו לשרת את שאר המחשבים ואין לקוחות – כל מחשב ברשת מסוג זה מתפקד הן כלקוח והן כשרת.

כיום יותר ויותר עסקים ובתים משתמשים בשיטה של תקשורת מחשבים כדי להפעיל רשת מחשבים מקומית, על מנת שיוכלו לגלוש באינטרנט ולשתף קבצים מכל המחשבים בעסק (או בבית), בלא שיצטרכו חשבונות אינטרנט נפרדים לכל אחד מהמחשבים. הוסיפו על כך את העובדה כי יותר ויותר מחשבים תומכים ברשת אלחוטית (רשת ללא כבלים) וזו בדיוק הסיבה לפופולאריות ההולכת וגאה של רשתות המחשבים למיניהם.